אחד המאפיינים הייחודיים של פיברומיאלגיה הוא העובדה שאין בדיקה אחת שמאשרת את קיומה. אין בדיקת דם, צילום או הדמיה שמראים באופן ישיר את הבעיה. זו בדיוק הסיבה שרבות מהנשים חוות תסכול בתהליך האבחון, ולעיתים גם ספק עצמי, כאשר מצד אחד הגוף כואב ומתיש, ומצד שני הבדיקות חוזרות תקינות.
האבחנה של פיברומיאלגיה היא אבחנה קלינית. כלומר, היא מבוססת על שילוב של תסמינים, משך הזמן שלהם, והערכה רפואית רחבה, לאחר שנשללו מצבים רפואיים אחרים שיכולים להסביר את התמונה.
עקרונות האבחון לפי הקריטריונים הרפואיים
הקריטריונים המקובלים כיום מבוססים על עדכון של ה־American College of Rheumatology משנת 2010, שעודכן בהמשך בשנת 2016. בשונה מהעבר, הם אינם נשענים רק על בדיקה פיזית של נקודות כאב, אלא על תמונה רחבה יותר של חוויית הגוף.
אחד המרכיבים המרכזיים באבחנה הוא כאב מפושט בגוף.
כדי לדייק מהו כאב מפושט, חילקו את הגוף לחמישה אזורים עיקריים:
- הצד השמאלי של הגוף
- הצד הימני של הגוף
- האזור העליון של הגוף,
- מעל המותניים
- האזור התחתון של הגוף,
- מתחת למותניים
- האזור האקסיאלי, הכולל את עמוד השדרה, הצוואר, הגב והחזה
לפי הקריטריונים העדכניים, נדרש כאב בלפחות ארבעה מתוך חמשת האזורים הללו.
המשמעות היא שלא מדובר בכאב נקודתי או מקומי, אלא בכאב שמערב אזורים שונים בגוף, לעיתים משתנה ממקום למקום, ולעיתים נודד. זהו אחד המאפיינים שמבדילים פיברומיאלגיה מבעיות אורתופדיות או מקומיות.
בנוסף לפיזור הכאב, יש חשיבות למשך הזמן. כדי לאבחן פיברומיאלגיה, התסמינים צריכים להימשך לפחות שלושה חודשים.
מעבר לכאב, האבחנה כוללת גם עומס סימפטומים נלווים. בין המרכזיים שבהם:
- עייפות משמעותית
- שינה שאינה משקמת
- קושי קוגניטיבי, כגון ירידה בריכוז, בזיכרון או בבהירות החשיבה
אלו אינם תסמינים משניים, אלא חלק מהותי מהתמונה הקלינית.
האבחנה מבוססת למעשה על שילוב בין היקף פיזור הכאב לבין חומרת התסמינים הנלווים. כלומר, לא רק כמה כואב, אלא גם איך הגוף מתפקד באופן כללי.
נקודה חשובה היא שניתן לאבחן פיברומיאלגיה גם כאשר קיימות מחלות נוספות. כלומר, היא אינה אבחנה של שלילה בלבד, אלא מצב שיכול להתקיים לצד מצבים אחרים.
איך אבחנו פיברומיאלגיה בעבר
עד שנת 2010, האבחנה התבססה על קריטריונים שנקבעו כבר בשנת 1990, גם הם על ידי ה־American College of Rheumatology.
הקריטריונים הללו נשענו בעיקר על בדיקה פיזית של נקודות רגישות בגוף, שנקראו tender points.
הרופא היה מפעיל לחץ קבוע על 18 נקודות מוגדרות בגוף, ואם לפחות 11 מהן היו רגישות או כואבות, ניתן היה לשקול אבחנה של פיברומיאלגיה.
הנקודות היו מסודרות בזוגות סימטריים, וכללו אזורים אופייניים בגוף:
- בסיס הגולגולת, בחלק האחורי של הראש
- הצוואר הקדמי והתחתון
- החלק העליון של הטרפז, באזור הכתפיים
- אזור מעל עצם השכמה
- החלק החיצוני של המרפקים
- החלק העליון של החזה, סמוך לעצם הבריח
- החלק העליון של הישבן
- אזור מפרק הירך, בצד החיצוני
- החלק הפנימי של הברכיים
כל אחת מהנקודות נבדקה בלחץ אחיד, והתגובה לכאב הייתה הקריטריון המרכזי.
עם השנים, התברר כי השיטה הזו מוגבלת מכמה סיבות.
ראשית, היא תלויה מאוד באדם הבודק ובאופן שבו מופעל הלחץ.
שנית, היא אינה לוקחת בחשבון תסמינים מרכזיים כמו עייפות, שינה או קוגניציה.
שלישית, יש אנשים עם פיברומיאלגיה שאינם רגישים דווקא בנקודות הללו, אך כן חווים את כלל התסמינים.
לכן, בשנת 2010 עודכנו הקריטריונים, ובהמשך בשנת 2016 חודדו, והדגש עבר מהבדיקה הפיזית בלבד להערכה רחבה יותר של חוויית המטופל.
למה האבחון מורכב
האבחון של פיברומיאלגיה מורכב משום שאין סמן ביולוגי חד משמעי. בדיקות רבות יוצאות תקינות, והסימפטומים עצמם משתנים בין אנשים ולעיתים גם לאורך הזמן אצל אותו אדם.
בנוסף, קיימת חפיפה עם מצבים רפואיים אחרים, כמו מחלות ראומטולוגיות, הפרעות שינה, בעיות הורמונליות או מצבים של עייפות כרונית.
לכן, חלק בלתי נפרד מהאבחון הוא שלילה של מצבים אחרים, לצד זיהוי הדפוס הכולל של התסמינים.
ומה משמעות השם פיברומיאלגיה
השם “פיברומיאלגיה” מורכב משלושה חלקים:
fibro מתייחס לרקמות סיביות או רקמות חיבור
myo מתייחס לשריר
algia משמעותו כאב
כלומר, המשמעות המילולית היא כאב בשרירים וברקמות החיבור.
עם זאת, כיום ברור שהשם אינו משקף במדויק את מהות התסמונת. פיברומיאלגיה אינה נובעת מפגיעה ישירה בשריר, אלא קשורה בעיקר לאופן שבו מערכת העצבים מעבדת כאב וגירויים.
לכן ניתן לראות בשם הזה תיאור של התחושה, אך לא של המקור.
האבחנה של פיברומיאלגיה מבוססת על תמונה שלמה, הכוללת פיזור כאב רחב, תסמינים נלווים משמעותיים, משך זמן של לפחות שלושה חודשים, והיעדר הסבר אחר למצב.
המעבר מהתמקדות בנקודות כאב בלבד להבנה רחבה יותר של המערכת כולה משקף שינוי משמעותי בגישה הרפואית.
ובתוך השינוי הזה, מתאפשרת גם הסתכלות עמוקה יותר על הגוף, לא רק כמקום שבו יש כאב, אלא כמערכת שלמה שמבקשת איזון מחדש.
